״יוצרי סיכונים״ ו״נקלעי סיכונים״ — הגנתו של המסתמך על מצג הזולת בחקיקה האזרחית החדשה

כל החלטה כרוכה בבחירה כפולה: בחירה של שינוי שהמחליט מבקש לגרום במציאות ובחירה של האמצעים, שלדעת המחליט עשויים להביא להשגתו של השינוי המבוקש על־ידו. מכאן, שברשותו של המחליט צריך להימצא מידע משני סוגים: מידע אודות המציאות שאותה הוא מבקש לשנות ומידע בדבר תכונותיהם וכושרם של האמצעים שבהם המחליט מבקש לבחור לצורך השגת השינוי. משמע: התבססות על מידע היא מרכיב הכרחי במסגרת כל תהליך של החלטה.

חשיבותו ש ל אלמנט המידע במסגרת תהליך ההחלטה זכתה גם להכרתם של חכמי הכלכלה. המודל האידיאלי שעליו נסמכה התיאוריה הכלכלית הניאו־קלאסית צפה שחקנים הפועלים באורח רציונלי במסגרתו של ״שוק משוכלל״ במטרה להרבות את התועלת שלהם. המונח התייחס בהקשר זה לשחקנים שיש להם כל המידע הנחוץ לצורך החלטותיהם. עם זאת, בעשרות השנים האחרונות גברה מודעותם של כלכלנים לפער הקיים בין המודל האידיאלי האמור לבין המציאות שבה איסוף מידע וניתוחו על־ידי המחליט כרוכים בעלויות ושבה, בפועל, עומד לרשות המחליט לא אחת רק חלק קטן מהמידע הנחוץ לצורך החלטתו.

לעתים התנהגותו של אדם תיצור מצג של מצב המציאות השונה מהמצב לאשורו. אדם אחר האוסף מידע לצורך החלטה עשוי להסתמך על מצב המציאות המוצג ולסבור כי הוא מבטא נכונה את המצב לאשורו. יוצר המצג המוטעה הוא ״יוצר סיכונים״: כתוצאה מהפער בין המצג לבין המצב האמיתי של המציאות עשוי להיפגע אינטרס של אדם אחר המסתמך על המצג. המסתמך עצמו הוא ״נקלע סיכונים״: תוך פעולתו לאיסוף מידע לצורך החלטה הוא נקלע למצב של הסתמכות על מצג מוטעה של המציאות, דבר העלול להביא לקבלתה של החלטה שיש בה כדי לגרום לסיכון אינטרס שלו.

השאלה העומדת ביסודו של מאמר זה היא, מהו היחס בין ״יוצרי סיכונים״ לבין ״נקלעי סיכונים״ במצבים שבהם אדם בהתנהגותו יוצר מצג מוטעה של המציאות המשפטית, ואדם אחר פועל בהסתמך על המצג. שאלה זו נדונה בהקשרים רבים בחקיקה האזרחית  החדשה שלנו תוך יצירת הסדרים המכוונים להביא, בין היתר, לכך שמקבלי החלטות יוכלו להסתמך על המידע המשפטי הנחוץ להם באורח יעיל. הדיון במאמר זה יסקור את שאלה זו לאור הוראות "החקיקה האזרחית החדשה" - שורה של כ-18 חוקים בתחום דיני החוזים והקניין שהתקבלו בכנסת החל משנת 1962.