הדמוקרטיה הישירה בהתיישבות הכפרית – האגודות השיתופיות, הוועד המקומי והצעה לכינון ועד מקומי ישיר (כרך נג)
מאמר זה עוסק בהתיישבות השיתופית במרחב הכפרי בישראל (קיבוצים, כפרים, מושבים ועוד). בחלק ניכר מיישובים אלה קיימים שני סוגי גופים שעוסקים בפעילות מוניציפאלית. האחד הוא הוועד המקומי, שהוא הגוף המוניציפאלי הפורמאלי, והשני הוא אגודות שיתופיות (בפרט, אגודה שיתופית חקלאית ואגודה שיתופית קהילתית) בהן מאוגדים חלק מתושבי היישוב. בחלק מהיישובים קיימת גם זהות וועדים, כך שהאנשים שנבחרו לוועד האגודה השיתופית החקלאית משמשים גם כחברי הוועד המקומי של היישוב.
במאמר זה אנו מצביעים על קושי משולש במצב המשפטי הקיים. ראשית, באותם יישובים בהם קיימת זהות וועדים, קיימת פגיעה בזכות הבחירה של אלה שאינם חברי האגודה השיתופית החקלאית. מי שאינו חבר באגודה החקלאית, אינו רשאי לבחור בחברי וועד האגודה, ומכיוון שוועד האגודה משמש גם כוועד המקומי של היישוב, מי שאינו בוחר לוועד האגודה למעשה אינו בוחר בבחירות לרשות המקומית בה הוא חי. שנית, גם במקרים שבהם אין זהות וועדים, קיים לעיתים ניגוד עניינים מוסדי בין האגודה החקלאית לוועד המקומי. חברי וועד האגודה השיתופית הם חברים גם בוועד המקומי, ובמקרים מסוימים (למשל, בנוגע לקרקעות היישוב או למיסוי) לא ברור אם הם פועלים לקידום האינטרסים של כלל היישוב (הוועד) או של האגודה השיתופית בלבד. שלישית, קיים קושי בכך שגוף מהמשפט הפרטי (האגודות השיתופיות הקהילתיות) מופקד על פעילות מוניציפאלית. האגודה לא בהכרח מייצגת את רצון כלל התושבים, והבקרה והביקורת עליה, הרגולטורית והשיפוטית, אינן מספיקות.
לצורך פתרון בעיות אלו, תוך שימור הייחודיות של ההתיישבות הכפרית, אנו מציעים מודל שלטוני אלטרנטיבי - "ועד מקומי ישיר". לפי מודל זה, הוועד המקומי יהיה היחיד שיהיה רשאי לעסוק בפעילות מוניציפאלית, אך אופי הוועד המקומי ישתנה. במקום להיבחר אחת לכמה שנים, הוועד הישיר יתנהל באמצעות אסיפת יישוב, שתתכנס פעמיים בשנה. שינוי האופי של הוועד המקומי נועד לאפשר את ניהול היישוב באמצעות דמוקרטיה ישירה, בדומה לאגודות השיתופיות של היום, אך זאת בתוך מסגרת מוניציפאלית פורמאלית שמייצגת את כלל היישוב.
