עילת הקשירה בדיני התחרות: היבטים קוגניטיביים והתנהגותיים (כרך נ)

אלעד סלומינסקי ואיתי פלדור

דיני התחרות אוסרים על בעל מונופולין להתנות את רכישת המוצר או השירות שבמונפולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות. בעיקרם של דברים, נאסר על בעל מונופולין להתנות את רכישת המוצר או השירות שבמונופולין ברכישת מוצר או שירות אחר – פרקטיקה הידועה כ׳קשירה׳. על אף האינטואיציה שלפיה קשירה עלולה לפגוע באופן מיידי בצרכן, הנאלץ לרכוש מוצר נוסף לזה שביקש, הספרות הכלכלית גורסת זה שנים שניצול הצרכן באופן פשוט שכזה לא ייתכן. הכתיבה זיהתה אמנם תנאי שוק מיוחדים בהם קשירה עשויה להיות פוגענית, אך ניצול הקשירה באופן האינטואיטיבי והפשוט ביותר נתפס עדיין כבלתי אפשרי.

חיבור זה מציע שני הסברים בעלי תחולה רחבה ליעילותה של הקשירה מנקודת ראותו של בעל המונופולין. ההסברים מבוססים על הטיות קוגניטיביות המוכרות מתחום קבלת ההחלטות. החיבור מראה כיצד הטיות אלה של הצרכנים ניתנות לניצול באופן שיטתי – וכעניין שבשגרה – על ידי בעלי מונופולין, לשם הגדלת הסכום שהצרכנים מוכנים לשלם עבור המוצרים הקשורים. החיבור מראה גם מדוע ניצול ההטיות תלוי בכוח השוק של המוכר. הניתוח אינו מחייב את המסקנה שהאיסור על קשירה מוצדק. מסקנה כזו תלויה בעמדה ערכית לגבי ניצול הטיות ובשקילת התועלת שבאיסור אל מול עלותו. עם זאת, הניתוח מבהיר את חששו של המחוקק, ומתקף את האינטואיציה בדבר כדאיות הקשירה מנקודת ראותו של בעל המונופולין.

מאמרים נוספים בתחום