המשפט כדיסציפלינה אוטונומית (כרך נ)

אלכס שטיין

 

הרצאה שניתנה בכנס היובל של כתב העת "משפטים" ביום 12.6.2018

 

אפתח את דבריי בהבעת תודה עמוקה. אני מודה מקרב לב לחברי המערכת ולעורכות כתב-העת "משפטים" על שבחרתם בי כמרצה באירוע חשוב זה.

 

חגכם הוא חגי. חברותי במערכת "משפטים", כשאר חוויות הלימוד שלי כתלמיד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הותירה אצלי זיכרונות רבים וטובים. הפקולטה דאגה לא רק לקיומה ולתפקודה העצמאיים של מערכת "משפטים". היא דאגה גם לטיפוח החשיבה הביקורתית והעצמאית שלנו כחברי מערכת. במסגרת תפקידנו זה נדרשנו להעריך מאמרים לפי מיטב הבנתנו. נדרשנו לבדוק, לחקור, לחשוב ולהטיל ספק. שלא במפתיע, התקופה בה הייתי חבר מערכת בכתב העת הייתה מעצבת ובונה, וללא ספק היוותה את "יריית הפתיחה" של חיי המקצועיים – כסטודנט לתואר ראשון, שני ושלישי, כעורך דין, כחבר סגל זוטר ובכיר באוניברסיטה העברית ובמוסדות אחרים, בארץ ובחו"ל, ולבסוף כשופט בבית המשפט העליון. אין ספק, כי ללא הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וללא כתב העת "משפטים", אשר מהווה חלק מרכזי במערך הפדגוגי של הפקולטה, חיי המקצועיים לא היו זהים לאלו הקיימים. במובן זה, הביטוי הלטיני alma mater, אשר מתייחס למקום בו אדם רכש השכלה ודעת – ומשמעותו המילולית היא "אם מזינה" – מתאר היטב את הפקולטה ואת מה שהיא עבורי. הפקולטה איננה רק המוסד בו למדנו וקיבלנו חינוך משפטי. היא האם הרוחנית והאינטלקטואלית שטיפחה אותנו ושעשתה אותנו המשפטנים שאנו היום.

מאמרים נוספים בתחום