תביעה ייצוגית של צרכני תרופות – בשולי פרשת האלטרוקסין (משפטים על אתר)

תמר גדרון ואלעד שילד

האם ועד כמה מוגנת הזכות לאוטונומיה של צרכני תרופות שנשלל מהם מידע מהותי הנוגע לשינוי מרכיבי תרופה חיונית – אלטרוקסין לטיפול בבלוטת התריס – אותה הם נוטלים בהתוויה רפואית, כאשר היעדר המידע לא גרם להם נזק פיסי; ועד כמה – אם בכלל – ביכולתם לממש זכות זו, ככל שהיא מוכרת ובגבולות ההכרה בה, באמצעות הליך תובענה ייצוגית. הסוגיה הזו נדונה בתביעה ייצוגית שהגישו צרכני התרופה לאחר שהסתבר שעקב חוסר מידע מעודכן בנוגע לשינוי בהרכב התרופה נגרמו לחלקם נזקים מגוונים. במסגרת אישור ההליך כייצוגי הוכשרה עקרונית זכאותם של מי שסבלו נזק פיסי כתוצאה מחוסר המידע על שינוי הפורמולה וכן גם זכאותם העקרונית של מי שסבלו מפגיעה באוטונומיה שלהם עקב חוסר המידע החיוני. נקבעה אף חזקה שהמטופלים פתחו רגשות שליליים עקב חוסר המידע ועקב הפאניקה הציבורית שפרצה עקב כך בארץ ובעולם. בהסכם הפשרה, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי שלוש שנים לאחר אישור ההליך כייצוגי,  הודרו מי ש"רק" האוטונומיה שלהם נפגעה מהפיצוי המוסכם. בפסק הדין בו אושרה הפשרה הובאו מספר נימוקים לתמיכה בהחלטה זו. חלק מהנימוקים התייחסו לעמדת הפסיקה הישראלית בנושא גבולות ההגנה על אוטונומיה צרכנית בתביעות ייצוגיות.

בהארת פסיקה זו אנו טוענים כי את ההחלטה לפצות רק את מי שנגרמו להם נזקים פיסיים עקב חוסר המידע ניתן וצריך היה לנמק אך ורק בנסיבות המקרה ונסיבות הפשרה. הצורך להתמודד עם מצב שבו מספר עצום של ניזוקים אמור לקבל פיצוי מקופת פשרה שהיה ברור שלא יהיה בה די כדי לפצות גם את הנפגעים הפיסיים וגם את נפגעי האוטונומיה הכתיב את ההחלטה. ביסוסה של ההחלטה על עמדת הפסיקה הישראלית בסוגיה זו היה מיותר ולא מדויק.

מאמרים נוספים בתחום