המצאת כתב הטענות הראשון: עליית ההמצאה, ירידת הידיעה, ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות (משפטים על אתר)

עידו באום ואסף טבקה

ההמצאה של כתב הטענות הראשון היא סוגיה מרכזית בהליך האזרחי, שיש לה השלכות קרדינליות משלביו הראשונים של ההליך (קניית סמכות השיפוט לדון בתביעה) ועד סיומו (מתן פסק דין מחייב כלפי בעלי הדין וכלפי כולי עלמא). תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ותקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מסדירות את אופן ההמצאה של כתבי טענות בכלל ושל כתב הטענות הראשון בפרט. שני עניינים עיקריים שמצויים בלבו של פרק דרכי ההמצאה בתקנות החדשות מחוללים שינוי עמוק ומשמעותי ביחס למצב בתקנות הוותיקות. האחד, עיגון והסדרת מטרת פעולת ההמצאה. האחר, מתן בכורה למעמדו של עורך הדין בתהליך ההמצאה. רשימה זו מציגה תחילה, לראשונה, תמונה של התכליות העקרוניות של פעולת המצאת כתב הטענות הראשון בהליך, בדגש על המתח המתקיים בין "כלל ההמצאה" המחייב מסירה פיזית של כתב טענות זה ובין "כלל הידיעה" המתקיים במקום בו קיימת אצל הנמען הכרה של פרטי המסמך, אף אם המסמך לא נמסר פיזית. על רקע זה מסבירה הרשימה כיצד יש להבין את האופן בו עוצב הליך ההמצאה בתקנות החדשות. בחלקה השני עומדת הרשימה על שינוי מהותי במעמדו של עורך הדין בתהליך המצאת כתב הטענות הראשון שבוצע בתקנות החדשות, ועל התכליות וההצדקות האפשריות לשינוי זה. הרשימה מציגה את המורכבות שנובעת מהחובה להמציא את כתב הטענות הראשון לעורך דינו של הנמען ומציעה דרכים להתמודד עם קשיים צפויים.