ללא תקנה: על ׳תקנת השוק׳ במקרקעין באיזור יהודה והשומרון (כרך נ)

רונית לוין-שנור

 

מאמר זה עוסק בסוגייה שנמצאת כיום על סדר היום המשפטי-פוליטי –  שאלת קיומו של הסדר מסוג "תקנת שוק" לגבי עסקאות שהממונה על הרכוש הממשלתי הפועל באיזור יהודה והשומרון הוא צד להן. לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה מן העת האחרונה, בעסקאות שערך הממונה בקרקע שחשב כי היא רכוש ממשלתי בעוד שלמעשה היתה רכוש פרטי, מוקנית לו הגנה מפני חובת השבת הקרקע לבעליה. לשיטתו של היועץ, מנגנון זה עשוי להכשיר בין 1,000 ל-3,000 מבנים בלתי חוקיים, ולייתר את הצורך בחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז-2017, שהוא מתנגד לחוקיותו. גישת היועץ שימשה בסיס לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק אנג'ל נ' סאלחה, שם הפסידו בעלי הקרקע למתיישבים ב"מצפה כרמים". התיק מצוי כיום בערעור בבית המשפט בעליון.

במאמר נטען כי היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם בית המשפט המחוזי בירושלים, הגיעו למסקנה בדבר קיומה של תקנת שוק כאמור על בסיס טעות בהבנת הדין, ובפרט הצו בדבר רכוש ממשלתי עליו הם מסתמכים, כמו גם דין המקרקעין המהותי השורר באיזור. הפרשנות שאומצה אף אינה מסתברת נוכח עמידתה בניגוד מוחלט לחובת השמירה על הקניין הפרטי המוטלת על המפקד הצבאי. המאמר מפתח את הטיעון המשפטי על בסיס טיפולוגיה של הסדרי נטילת זכות במקרקעין, על יסוד ניתוח דין המקרקעין השורר באיזור, ממקורותיו העותמאניים, המנדטוריים והירדנים, כמו גם על בסיס ניתוח לשוני, תכליתי והשוואתי להסדרים של תקנות שוק במקרקעין בישראל. אם יאומץ הטיעון המוצג במאמר, יהיה הדבר בעל משמעות מרחיקת לכת מבחינת אופק ״ההסדרה״ של הבניה בקרקע הפרטית באיזור. ואם לא יאומץ, יוכל לעמוד כביקורת על היקף ההגנה המוענקת בפועל לקניין הפרטי של האוכלוסיה המקומית באיזור.